החלטה בתיק רע"א 4501/05

א.        (1)    בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת דותן) מיום 29.3.05 בע"א 3754/04, בגדרה נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט שילה) מיום 21.10.04 בבש"א 6017/01 ובבש"א 21546/01 בת"א 2448/01. בהחלטה נדחתה בקשת המבקשת לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של המדינה, והותר על כנו היתר המצאה שניתן למשיבים במעמד צד אחד.

           (2)    המבקשת היא חברה הרשומה בדלאוור שבארה"ב, שעיסוקה בפיתוח ובעיבוד סרטים. המשיבות 1 ו-2 הן חברות הרשומות בישראל, שעיסוקן בפיתוח ובעיבוד סרטים בה. המשיבות 1 ו-2 הוקמו על-ידי המשיב 3 - אזרח ישראלי המתגורר בקליפורניה ועיסוקו בצילום סרטים - ועל-ידי שניים מבני משפחתו: המשיבים 4 (המתגורר בקליפורניה) ו-5 (המתגורר בישראל).

           (3)    המבקשת והמשיבים ניהלו משא-מתן לשם הקמת מעבדה לעיבוד ולפיתוח סרטים בישראל בבעלות משותפת, אשר הבשיל לכלל זכרון-דברים. באחרון נכללה, בין היתר, התחייבות של המבקשת כלפי המשיבים להשקעות כספיות, להספקת קו אשראי וכן שירותים שונים לשם הפעלת המעבדה. זכרון-הדברים נחתם על-ידי הצדדים ביום 4.5.00, ועל נפקותו המשפטית הם חלוקים. המבקשת רואה בזכרון-הדברים אך מסמך משא-ומתן נטול תוקף מחייב, שנפקותו הותנתה מראש באישור חברת-האם של המבקשת בארה"ב. לשיטתה, משלא ניתן אישור כזה, אין היא מחויבת בו, ואין לראות בזכרון-הדברים חוזה תקף אף משום אי הסדרת עניינים מהותיים בו ובשל הטעיה. לעומתה, רואים המשיבים בזכרון-הדברים חוזה שהופר על-ידי המבקשת.

           (4)    המשיבים הגישו תביעה נגד המבקשת בבית-המשפט המחוזי לתשלום דמי נזק בסך העולה על 21 מיליון ש"ח, בשל הפסד רווחים צפויים מהפעלת המעבדה, אילו הוקמה. עם התביעה הגישו המשיבים בקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום מכוח תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בגין הפרת חוזה בתחום המדינה. המבקשת הגישה כתב-הגנה ובצידו בקשה לביטול היתר ההמצאה.

           (5)    רשם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול היתר ההמצאה וקבע כי היתר ההמצאה ניתן כדין. נקבע כי מתקיימים במקרה דנן תנאי חלופה 5 שבתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; כי התביעה ראויה לטיעון; וכי הפורום הישראלי הוא פורום נאות. ערעור שהוגש על החלטת הרשם נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי סבר, בכל ההיבטים, כי מסקנותיו של הרשם המלומד בדין יסודן.

           (6)    בבקשת רשות הערעור נטען כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שקבע שזכרון הדברים הוא חוזה; בכך שקבע כי החוזה - אף אם היה כזה - הופר, שכן הוא בטל קודם לכן עקב אי קיום תנאי או הטעיה. עוד, נטען כי מקום ההפרה - אם היתה - הוא במקום הפצת הסחורה, היינו לנמל זר שמחוץ לתחומי המדינה. כן נטען כי קיימת תניית שיפוט זר בקליפורניה על-פי הסכם קודם בין הצדדים, "הסכם פיתוח ורישוי" מ- 3.4.98, שלפי הטענה יש לראותה כמשתרעת גם על זכרון הדברים.

ב.        (1)    לאחר העיון בבקשה ובנספחיה השונים אין בידי להיעתר לה. ראשית, אכן לא מצאתי בבקשה, עם כל הפירוט והמאמץ הרציני בהם נכתבה, עניינים החורגים ממערכת היחסים שבין הצדדים ואשר חשיבותם המשפטית או הציבורית מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר). הדברים תחומים למחלוקת הצדדים, ועם כל חשיבותם למבקשת אינם באים בקהל הנושאים שבגינם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי.

           (2)    אף לעיצומם של דברים: מעיון בראיות נראה כי תניית השיפוט הזר הוחלה אך על ההסכם הקודם בין הצדדים ("הסכם פיתוח ורישוי" הנזכר); וכי הצדדים לא כללו במו"מ נשוא ההתדיינות הנוכחית כמתבטא בזכרון הדברים תנייה של שיפוט זר בלעדי, השוללת סמכות מן הפורום הישראלי. הדעת נותנת כי לוא רצו הצדדים לקבוע תנייה כזו היו מעגנים אותה בתנאי זכרון הדברים. מכל מקום, הנטען בתצהירו של מר דרבינסקי, נשיא המבקשת, כי הסכם, אילו נחתם לאחר זכרון הדברים, היה כולל תניית שיפוט בקליפורניה, גם אם הוא אמת -  אינו יכול להחיל על זכרון הדברים תנייה זאת, שאינה כלולה בו. שנית, המבחן למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט הוא האם יש באמתחתו של התובע תביעה ראויה לטיעון (ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם פ"ד כא(2) 243, 248, השופט - כתארו אז - לנדוי). בענייננו סבורני כי אין מקום להתערבות בקביעת הערכאות הקודמות כי מבחן זה מתקיים, כעולה מן הראיות שהוגשו, וביניהן מנוסחו של זכרון-הדברים, מן הנסיבות שאפפו את כריתתו ומהתנהלות הצדדים בעקבותיו - ואל נכון ציטט הרשם המלומד את ע"א 158/77 רבינאי נ' שקד, פ"ד ל"ג(2) 281, 287, מפי השופט - כתארו אז - ברק. נראה כי מתקיימים בנידון דידן תנאי חלופה 5 שבתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה ניתן להתיר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה כאשר "תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה."

           (3)    שלושה תנאי יסוד מציבה תקנה 500(5) לצורך מתן היתר המצאה: עצם קיומו של החוזה שנטען להפרתו; קיומה של הפרה; התרחשותה של ההפרה בתחום המדינה (טליה קונפינו-שר, סמכויות שיפוט על נתבע זר, 83). לפי לשונה הברורה של החלופה, כאשר הפרה מתבטאת באי ביצוע, די בכך שרק חלקו של החוזה אמור להתבצע על ידי הצד המפר בתחום השיפוט המקומי, וחלק זה לא בוצע (ראו רע"א 5254/93Con-Serve  נ' "ארגל" אריזה גלית בע"מ (לא פורסמה), השופט - כתארו אז - ש' לוין; לפרשנות התקנה ראו גם ע"א 254/71 רנביט נ' לנגלייב, פ"ד כ"ו(2) 12, השופט ויתקון). שלושת התנאים מתקיימים לכאורה בעניינו; אמרתי לכאורה שכן עדיין, לכשיתנהל המשפט, בידי המבקשת לטעון ולהוכיח את טענותיה כנגד כל אלה, באורח העשוי להביא את בית המשפט לידי מסקנות לטובתה, וכמובן איני מביע עמדה בעניין זה. אך לפי שעה בפנינו החוזה - זכרון הדברים; הפרת החוזה לכאורה - באי הקצאת המשאבים ובאי העמדת קו האשראי שיועדו למעבדה הישראלית; והפרה נטענת זו - המחדל האמור, גם אם קדמה לה הפרה בחו"ל - כללה חלק משמעותי בתחום המדינה. זאת, שכן המעבדה צריכה היתה לקום בירושלים, ישראל, ובמחדל ההקמה הופר הדבר לכאורה, ושוב, הכל לפי שעה בגדרי ההליך הדיוני.

           (4)    עוד נדרש, על פי הנפסק משכבר, כי לשם מתן היתר המצאה יהיו מירב הזיקות בתובענה לפורום השיפוטי הישראלי, להבדיל מפורום זר, קרי, כי הפורום יהא נאות. נראה כי אף מבחן זה מתקיים על פניו בענייננו. אציין בקליפת אגוז כי שתי החברות התובעות - המשיבות 1 ו-2 הן חברות ישראליות (אין בידי לקבל את הטענה הפורמלית באשר לזהותה של המשיבה 2 ולהיעדר יריבות, שהרי במהות היא היא אשר בה עסקינן); אזרחי ישראל הם גם בעלי מניותיהן התובעים - המשיבים 3 ו- 5-4, והאחרון מתגורר קבע בארץ. בנוסף, וזו בעיני עיקר, זכרון-הדברים יועד לשם הקמת מעבדה בישראל, והתחייבויות המבקשת הכרוכות בו - להעברת משאבים ולהעמדת קו אשראי - עתידות היו להתממש בתחומי ישראל. לשם כך קוימו מגעים עם שר התעשיה והמסחר ועם ראש עיריית ירושלים, ננקטה פרוצדורה במרכז ההשקעות שהניבה תוצאות, וכדומה. די בכל אלה כדי שלא לראות בפורום הישראלי על פניו פורום בלתי נאות לבירור התובענה. לא למותר להזכיר, כי ניתן לזהות נטיה בפסיקה המעוגנת בהתפתחויות הטכנולוגיות, להמעיט בהיענות לטענת פורום לא נאות. בעולם גלובלי שבו נתיבי התחבורה משתפרים ואמצעי הטלקומוניקציה משתכללים - חציית גבולות פיסית או תקשורתית היא חזון נפרץ, ואין בצורך לשמוע עד זה או אחר מחו"ל כדי להפוך את הפורום הישראלי לבלתי נאות (רע"א 2705/97 הגבס נ' The Lockformer, פ"ד נב(1) 109, 114 (השופט - כתארו אז - אור); רע"א 9141/00 Lang נ' נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118, 123, (השופטת דורנר); רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817, 821 (המשנה לנשיא לוין); רע"א 749/05 Insight Venture Partners IV L.P נ' טכנו הולד אחד בע"מ (טרם פורסמה); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, ס' 130, עמ' 115; מ' קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעים אל תוך האלף השני ומעבר לו", מחקרי משפט י"ט (תשס"ב), 67, 100)). לא למותר לציין כי התרחבותו של האופק בהקשר הבינלאומי משליכה גם על עצם ההמצאה מחוץ לתחום, מעבר לשאלת הפורום (ש' לוין, שם, ס' 128, עמ' 114). 

           (5)    משילוב כלל המבחנים הרלבנטיים עולה איפוא כי אין מקום להתערבות בית משפט זה בקביעת הערכאות הקודמות. לפיכך אין בידי להיעתר לבקשה.

           ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשס"ו (26.10.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: